שעות הצהריים כל משרד יחסי ציבור הן שעות שמוקדשות לתפירת אייטמים מורחבים – פעילות יח"צ יזומה. רוב העיתונאים הלא כבר העבירו את הידיעות היומיות ויצאו לפגישות כדי לחפש סיפורים טובים וזה הזמן הטוב ביותר לנסות וליזום עימם כתבות וראיונות.יפעת ישבה מול המסך וניסתה לנסח הצעה לכתבה עבור מעריב.

היא הרגישה עדיין מעופפת. שום יעילות. איכשהו הצליחה לנסח את המסמך ולהעביר באימייל אל העיתונאי ואז קמה ממקומה ונגשה אל חדרה של בעלת המשרד. היא התיישבה מולה.

"טוב... רציתי לדחות את זה לעוד חודש, אבל אני רוצה להיות הגונה איתך ולספר לך שאני עומדת לעזוב לפתוח משרד יחסי ציבור משלי" וכשאמרה את זה פתאום התחרטה. היה זה צעד ספונטני וכמעט לא מתוכנן. הרי רק אתמול חשבה על זה שהיא צריכה להתכונן, לדבר עם לקוחות יח"צ שלה

.בעלת המשרד הביטה בה. "אין לך מושג מה זה לנהל משרד יחסי ציבור", אמרה לה אחרי שתיקה ארוכה. "את הרי לא הבאת לקוחות, לא רדפת אחרי הצ'קים שלהם. בסך הכל את תקציבאית" והיא נעצרה לרגע, "ואני חייבת לציין שאת תקציבאית די בינונית". יפעת הייתה המומה מעצמת העלבון. לזה לא ציפתה. היא אמנם ידעה שבעלת המשרד לא תאהב את הבשורה, בטח לא כאשר מדובר במישהי אשר תתחרה בה. אבל ככה?

"אני חושבת שאני אשת יחסי ציבור טובה מאוד" לאטה, ואחרי עוד כמה מילים, שאלה, את רוצה שאשאר עד סוף החודש? או שאעזוב היום."אני מעדיפה שתעזבי עכשיו" אמרה לה זו בנחישות, "שתקחי את הדברים שלך ותלכי מכאן".גם לזה היא לא ציפתה. בכל זאת עבדה במשרד הזה כמה זמן, לא ציפתה למעין גירוש מהיר שכזה.  היא קמה ממקומה. "חבל, חשבתי שתהיי אחרת, אבל... איך שאת רוצה" הפנתה את גבה והלכה לעבר שולחנה.

בעלת המשרד קמה והלכה אחריה, כאילו מוודאת שהיא לא עושה נזקים או לוקחת איתה חומרים מיותרים. בסך הכל משרד יח"צ, לא שום דבר ביטחוני, חשבה לעצמה יפעת ואספה את הדברים שלה בשקט. שאר התקציבאיות הביטו בה נדהמות, לא מבינות במה מדובר. קישורים: דרור חסידים פרופסור ישראלי בסין | ד"ר אלדד מור - שיחות על ניתוחים פלסטיים | מחשבים ניידים | תוכן שיווקי | קואצ'ינג |

בוקר טיפוסי של משרד יחסי ציבור טיפוסי ובטח כאשר מדובר במשרד פעיל עם הרבה לקוחות, נראה כמו חדר מלחמה. התרוצצויות, טלפונים, אנשים עצבניים. הבוקר הוא הזמן בו בדרך כלל אנשי יחסי ציבור מוציאים הודעות לעיתונאים, עושים פולו אפ, מנסים לתאם פגישות ושיחות בין העיתונאים ללקוחות ועוד.
 
יפעת הביטה סביב ופתאום מצאה את עצמה כל כך לא שייכת למקום. מאתמול בלילה בו החליטה שהיא עוזבת ועומדת לפתוח משרד יחסי ציבור משלה ועד היום בבוקר עברו פחות מעשר שעות, אבל נדמה היה לה שעברו לפחות כמה שבועות. הראש שלה היה לגמרי במקום אחר – במשרד שלה, בחופש, עם לקוחות אחרים.

"הכל בסדר" שאלה אותה אביבה, הבחורה שישבה לידה. "כן, הכל בסדר" ענתה לה. היא הלכה לשירותים, שטפה את פניה ואחר כך הלכה להכין לעצמה קפה, מנסה לסדר את מחשבותיה. היום היא תלך ותשב מול בעלת המשרד ותתפטר, החליטה. זו לא גחמה או מחשבה חולפת, אלא החלטה ועדיף שתעשה זאת מוקדם ככל הניתן.

היא חזרה למקומה, פתחה את המחשב והחלה לנסות ולתכנן את יום העבודה שלה. היה ברור לה שאת השיחה תעשה רק לקראת סוף היום ובינתיים עליה לעבוד כרגיל. היא הייתה צריכה להוציא הודעה אחת- פעולת יחסי ציבור רגילה ושגרתית  ואחר כך לקפוץ לפגישה קצרה עם לקוח ואחר כך תכננה לכתוב איזה מאמר ולנסות ולדבר עם עיתונאית מ"לאישה".

היא ניסתה להכנס לעבודה באופן המוכני ביותר, כמו כל יום, רק שמשהו בער בתוכה והפריע לה להתרכז. בכל זאת עשתה את העבודה כמו שצריך. היא הרי אשת יחסי ציבור מקצועית ככזו, עליה לעשות את העבודה כמו שצריך. אחרי שחזרה מהפגישה ואחרי שגם דיברה עם העיתונאית מלאישה החליטה לעשות הפסקה קצרה. גם שאר הבנות במשרד הורידו את הרגל מדוושת הגז. אביבה הציעה לה להזמין ביחד איתה ארוחה. זה התאים לה.  

הדרך לעבודה  - אל משרד יחסי ציבור שעבדה בו, הייתה מעצבנת במיוחד. פקקים ונהגים עצבניים שחותכים מכאן לשם.  פתאום הכל היה לה לזרה. היא החליטה שהיום תיכנס אל הבוסית הגדולה, תודיע לה שהיא עוזבת והולכת לפתוח משרד יחסי ציבור משל עצמה. דבר ראשון תודיע לכל לקוחות יחסי ציבור שלה שהיא עוזבת.
 
אחר כך תיקח חופש - נופש של כמה ימים. וכשהמילה נופש הופיעה בראשה, היא נזכרה באותה חופשה שבילתה עם אפי, החבר הקודם שלה. הוא הפתיע אותה כשלקח אותה לצפון. אמר שצפויה לה הפתעה. היא עוד לא ידעה איזו הפתעה, אבל כשהגיעו, פשוט לא האמינה. לא, הוא לא לקח סתם צימר, אלא ממש הזמין חדר מלון בוטיק וספא.

זה הדהים אותה. הכל היה שם מושלם. אמנם יקר, כך הבינה אבל אפי הכריז שאם כבר חופשה ונופש, אז שיהיה זה נופש יוקרתי. ואם משלמים על מלון, אז לא סתם מלון, אלא מלון בוטיק. כן, זה התאים לה. היא תחזור לשם. מעניין כמה עולה.

היא סימנה לעצמה לחפש באינטרנט מלון בוטיק וספא. או נופש יוקרתי. אם כבר אז כבר ושיעלה כמה שיעלה ויותר מזה, היא תיסע לשם לבד. תיקח את המחשב הנייד שלה, תכין תוכניות, תתכנן איך היא תפתח משרד יחסי ציבור, אולי תכיר כמה אנשים. תהנה מפינוקים שהמלון יכול להציע לה (ספא, מסג'ים ועוד) ותנקה את הראש.

עבודת יחסי ציבור היא עבודה מאוד אינטנסיבית ושוחקת ובטח ובטח כאשר את הולכת לעשות את זה באופן עצמאי. לכן כדאי לצבור כוחות.שוב לא היה לה חניה ושוב קיללה. במשרד יחסי ציבור שתפתח או שתעבוד מהבית או שתשכור משרדים עם חניה. אחרת היא לא תוכל לעבוד ככה. זה פשוט בלתי אפשרי, הסיבובים האינסופיים מסביב כדי לתור ולמצוא חניה... אוףףף.

קישורים: יחסי ציבור באינטרנט | סדנת שיווק | גלי הכרמלי | אלי רייפמן | דרור חסידים | אלדד מור | מחשב נייד | קואצ'ינג

היה קשה ליפעת להירדם. הערב המוזר שבילתה במשרד, המחשבה על כך שהיא עומדת להקים משרד יחסי ציבור חדש ובכלל... כל אילו הדירו את השינה מעיניה. רק בשתיים וחצי בלילה הצליחה להרדם.

היו לה חלומות קצת משונים. היא אמנם לא זכרה את כולם, אבל כשהתעורר בחמש וחצי בבוקר, עם ציוץ הציפורים זכרה את החלום האחרון. היא באה לפגישת עבודה אצל לקוח יחסי ציבור חדש שלה, לא של המשרד אלא שלה. היא כהרגלה נכנסת אל הלובי, ניגשת אל המזכירה בכניסה ומציגה את עצמה. המזכירה לוחשת כמה מילים לתוך השפופרת "נמצאת כאן יפעת כן, זאת שעושה לנו יחסי ציבור, היא מחכה לך" ומאותו הרגע מתחילה המתנה.

היא זכרה שבחלום ההמתנה הייתה ארוכה, ארוכה מאוד. היא הגיע לפגישה בצהריים , קראה עיתון שלם, זה היה איזה מגזין ישן שלא זכרה מהו, הלכה והכינה לעצמה קפה פעמיים ועדיין המתינה והוא לא קרא לה. היא זכרה שהשמיים הפכו לכהים, שחורים. ערב כבר... היא עדיין בהמתנה.

החלום קצת הטריד אותה. גם בסוף החלום היא עדיין לא נכנסה לפגישה. אני לא רוצה לעשות יחסי ציבור ללקוחות מעצבנים החליטה לעצמה בדרך אל השירותים.

העיתון כרגיל חיכה לה ליד הדלת. היא הרימה אותו, לחצה על המתג של הקומקום, שפכה לתוך הכוס כפית וחצי של קפה ופעמיים סוכרזית והחלה לדפדף.

כהרגלה, לא ממש התעניינה בחדשות, אלא בעיקר במה שניכנס למדורים ששלחה. אתמול שיחררה כמה הודעות יחסי ציבור לעיתונות והיא ציפתה לפחות לשניים או שלושה פרסומים יפים.

כן, הודעה אחת התפרסמה יפה. השניה לא. השלישית רק בקטן, במדור רכילות עסקית. היא פתאום הייתה קצרת רוח, רצתה כבר שהבוקר יבוא כדי שתגיע למשרד יחסי ציבור שעבדה בו, זו שבילתה בו כל הערב אתמול וותקרא את כל העיתונים.

קצת אחרי עשר וחצי נכנסה יפעת לדירה החשוכה שלה. קרסה על הספה בסלון שקועה בהרהורים. כל הדרך חשבה על משרד יחסי ציבור שתפתח. זה בהחלט יכול להיות רעיון טוב. וככל שהרהרה יותר ויותר הגיעה למסקנה שהמפתח נמצא אצל מאיר ג. הבחור שעושה קואצ'ינג, אימון מנהלים.

שוב שלפה את הטלפון הנייד, וחייגה אליו ושוב הגיעה רק למענה הקולי. "מאיר, תחזור אלי בהקדם" ביקשה שוב והפעם בקול מתחנן. היא הייתה עייפה וקצת נסערת מהמחשבה שבזבזה את הערב לבדה בתוך כתלי המשרד ויותר מזה.

למרות שישבה כל היום מול המחשב, מיהרה לפתוח את המחשב האישי שלה ולבדוק את תיבת המייל הפרטית שלה. היה שם הספאם הרגיל, כמה הודעות ששלחה לעצמה במהלך יום העבודה כדי שתעבור עליהם בערב ועכשיו לא היה לה כוח. אם היא רוצה לפתוח משרד יחסי ציבור משלה, היא צריכה למצוא דרך להעתיק את מאגר כתובות העיתונאים חשבה לעצמה. לא שהיה לה מושג איך לעשות את זה, הם הרי עבדו עם תוכנה מיוחדת.

היה שם אימייל מאלון. אלון היה כמותה, איש יחסי ציבור שעבד במשרד גדול. ההתמחות שלו הייתה יחסי ציבור באינטרנט.  הם נפגשו באיזה אירוע ומאז שמרו על קשר. נדמה היה לה שהוא מפלרטט איתה, אולי מנסה להתחיל איתה. הפלרטוטים האלו נעמו לה והיא גם ציפתה שייזום מתישהו איזשהו מהלך, אבל הוא הסתפק רק בזריקת רמזים והחלפת דעות מקצועיות בתחום המשותף לשניהם, יחסי ציבור.

הוא היה נשוי לא שזה היה אכפת לה. כבר ניהלה בעבר רומן עם גבר נשוי. היה דווקא נחמד מבחינתה. היא הייתה מדווחת שיוצאת לפגישה, הוא היה נעלם מהמשרד שלו לשעתיים ושניהם היו נפגשים באיזה חדר קטן ונחמד. תמיד הוא שילם. פגישות מהירות, אבל נעימות ואחרי הסערות הגדולות הייתה מספרת לו על עבודתה.

מעניין מה הוא עושה עכשיו, חשבה לעצמה ופתאום חשבה שהוא הרי מנהל שיווק. גם הוא יוכל להיות לקוח במשרד יחסי הציבור החדש שלה. הוא לבטח ישמח לחדש את הקשר.