SyndicationMar/28/2008
תקציבאית במשרד יחסי ציבור - חלק שלישי
השעון הראה על שבע עשרים וארבע והשליח עדיין לא הגיע. זה כבר נראה לה מוגזם. אוקיי, נאמנות למשרד, נאמנות ללקוחות, אחריות מקצועית, אבל היא רצתה ללכת משם. השקט מסביב התחיל להרעיש לה באוזניים. משונה, חשבה לעצמה במשך היום אין רגע בלי צלצול טלפון, פלאפון, דיבורים סביב, לחשושים. ככה זה עבודת יחסי ציבור, והנה עכשיו שקט שקט. אפשר היה לשמוע את קולות הכביש שלמטה, מכונית חולפת המחפשת חניה ופתאום זה הפריע לה.
היא החליטה שתישאר עד שבע וחצי ואז תשלח SMS לבעלת משרד יחסי הציבור. בינתיים תשב ותתכנן את יום המחרת. יש לה פגישה על הבוקר עם הלקוח הקטן שלה. ככלל היו לה שישה לקוחות אותם חילקה לשניים וחצי: לקוחות שקל לעשות להם יחסי ציבור, לקוחות שקשה לה, ועוד לקוח קטן שכמעט לא בא בדרישות, לא בא בבקשות. על כל מה שעשתה אמר תודה. כאילו עשה לה טובה.
כשביררה גילתה שהוא משלם יפה מאוד מחיר ממוצע, לא יותר מידי לא פחות מידי. גם לא היה לה קשה לעשות לו יחסי ציבור. פעם בשלושה שבועות הייתה מוציאה הודעה לעיתונות שהייתה מתפרסמת באחד העיתונים. עוד הייתה מוסיפה איזו תגובה או השתתפות בכתבה ופעם בשלושה חודשים הייתה מארגנת פיצ'ר מיוחד, אולי ראיון עיתונאי, אולי כתבה גדולה ולא תמיד בעיתון גדול, לעיתים בעיתון מקצועי. נדמה היה שזה היה מספיק להם ובכל זאת כאשר חשבה על הלקוח הזה הרגישה קצת יסורי מצפון. בסך הכל תמורת הכסף שהם משלמים עבור יחסי ציבור למשרד, מגיעה להם קצת יותר התייחסות.
מחר, כך החליטה לעצמה היא תוציא מהם קצת חומרים אחרים ותלחץ קצת על הגז. תוציא עוד כמה קומוניקטים, תיזום קצת יותר... ואז נפל לה רעיון. אולי תדחוף אותם לעשות קצת יחסי ציבור באינטרנט. היא אמנם לא הבינה הרבה בתחום הזה, אבל היא קראה על זה איפשהו ברשת ואחרי שיגידו כן, היא תתחיל קצת לעשות. ליתר ביטחון הריצה שאילתה במנוע החיפוש והגיע לכמה אתרים ומאמרים שמשם הייתה יכולה ללמוד קצת יותר. לא שמה לב איך הזמן עבר... אבל כשהרימה את ראשה אל שעון הקיר נדהמה לראות שהשעה היתה כבר שמונה וחצי
היא החליטה שתישאר עד שבע וחצי ואז תשלח SMS לבעלת משרד יחסי הציבור. בינתיים תשב ותתכנן את יום המחרת. יש לה פגישה על הבוקר עם הלקוח הקטן שלה. ככלל היו לה שישה לקוחות אותם חילקה לשניים וחצי: לקוחות שקל לעשות להם יחסי ציבור, לקוחות שקשה לה, ועוד לקוח קטן שכמעט לא בא בדרישות, לא בא בבקשות. על כל מה שעשתה אמר תודה. כאילו עשה לה טובה.
כשביררה גילתה שהוא משלם יפה מאוד מחיר ממוצע, לא יותר מידי לא פחות מידי. גם לא היה לה קשה לעשות לו יחסי ציבור. פעם בשלושה שבועות הייתה מוציאה הודעה לעיתונות שהייתה מתפרסמת באחד העיתונים. עוד הייתה מוסיפה איזו תגובה או השתתפות בכתבה ופעם בשלושה חודשים הייתה מארגנת פיצ'ר מיוחד, אולי ראיון עיתונאי, אולי כתבה גדולה ולא תמיד בעיתון גדול, לעיתים בעיתון מקצועי. נדמה היה שזה היה מספיק להם ובכל זאת כאשר חשבה על הלקוח הזה הרגישה קצת יסורי מצפון. בסך הכל תמורת הכסף שהם משלמים עבור יחסי ציבור למשרד, מגיעה להם קצת יותר התייחסות.
מחר, כך החליטה לעצמה היא תוציא מהם קצת חומרים אחרים ותלחץ קצת על הגז. תוציא עוד כמה קומוניקטים, תיזום קצת יותר... ואז נפל לה רעיון. אולי תדחוף אותם לעשות קצת יחסי ציבור באינטרנט. היא אמנם לא הבינה הרבה בתחום הזה, אבל היא קראה על זה איפשהו ברשת ואחרי שיגידו כן, היא תתחיל קצת לעשות. ליתר ביטחון הריצה שאילתה במנוע החיפוש והגיע לכמה אתרים ומאמרים שמשם הייתה יכולה ללמוד קצת יותר. לא שמה לב איך הזמן עבר... אבל כשהרימה את ראשה אל שעון הקיר נדהמה לראות שהשעה היתה כבר שמונה וחצי